מועצת הצמחים

מידע כללי

השם הבוטני
שם משפחה:
שם סוג: PHONIX
שם מין: DACTILIFERA

ארץ מוצא: מדבריות הים התיכון

תקופות שיווק:
תקופת שיווק כל השנה

הזנים הבולטים: מגהול, דקל נור, חייאני, בהרי

מוצא התמר אינו ברור. כבר בימים קדומים מאוד נפוץ העץ באזור שבין פקיסטאן למרוקו, שם מגדלים אותו עד היום. כמחצית מעצי התמר בעולם, שמספרם נאמד ב100- מיליון, גדלה באיראן, בעיראק, במצרים, בסעודיה ובתוניס. מיליוני תמרים נטועים גם במדינות ערביות אחרות, אך גם בקליפורניה.
רוב יבול התמרים בעולם, כשני מיליוני טונות בשנה, מיועדים לצריכה מקומית בארצות ייצורם. כל הסחר הבינלאומי נעשה בתמרים יבשים, חוץ מיצוא מצומצם של תמרים לחים מישראל לאירופה.
התמר גדל בארצנו גם לפני 4,000 שנה, והוא אחד משבעת המינים שנתברכה בהם ארצנו בימי קדם. זרעיו נמצאו בחפירות ארכיאולוגיות, והוא מופיע על-גבי פסיפסים עתיקים, תבליטים, מטבעות וציורים.
עם כיבוש הארץ בידי הממלוכים, במאה הארבע-עשרה, הושמדו רוב עצי התמר. נטיעתם התחדשה בשלהי המאה הקודמת, אך בייחוד משנות השלושים של מאה זו, כאשר לארץ הובאו זנים משובחים מארצות שונות. בישראל נטועים כ20,000- דונם מטעי תמר, בבקעת כנרות, בעמק בית-שאן ובערבה. היבול מגיע לכדי 10,000 טונות בשנה.
התמר זקוק למנות-חום רבות מאוד להבשלת פריו ולמים בשפע (פתגם ערבי אומר: "התמר – ראשו באש ורגליו במים"). העץ דו-ביתי, כלומר עצי נקבה ועצי זכר. רק עצי נקבה נושאים פרי והעץ זקוק להאבקה, אשר ברוב הארצות מתבצעת ידנית.
בהבשלת פירות התמר מבדילים בין שלוש דרגות: בוסר (בערבית חלאל), כשהפרי במלוא גודלו אך עדיין אינו ניתן לאכילה - צבעו אז אדום או צהוב, לפי הזן; בוחל (בערבית – רוטאב), הפרי קיבל את צבעו הסופי, והוא רך וראוי למאכל - טרי; צמל (בערבית – תמר), פרי בוחל שאיבד את רוב לחותו והפך יבש או חצי-יבש. פרי כזה מכיל כ75%- סוכר.
פריחת התמר חלה באביב, וההבשלה היא לפי האזורים והזנים השונים. גודדים אשכולות שלמים, פורטים אותם לפירות בודדים בעזרת ציוד מתאים.
הזנים הלחים העיקריים הם חיאני, שמקורו במצרים, וברהי שמקורו בעיראק. הברהי (התמר הצהוב) נמכר אצלנו בעיקר בוסר, על סנסניו, ומשמש גם לקישוט הסוכה. מכינים אותו למאכל על-ידי הכנסתו לתא ההקפאה ליום-יומיים, או על-ידי טבילה בחומץ.
הזנים היבשים שמגדלים בארץ הם מג'הול ודקל נור, מהטובים והמבוקשים בעולם, וכן הזנים חדראוי, חלבי וזהידי. תמרים לחים נשמרים חודשים רבים בקירור עמוק.
בטמפרטורת החדר הם אינם נשמרים יותר מ3-2- ימים, ובמקרר ביתי עד שבועיים.
זנים יבשים משתמרים חודשים רבים ללא קירור, במחסנים מתאימים. בבית יש לשמור את פריים בכלים סגורים היטב. פרי התמר נאכל בעיקר כמות שהוא. הפרי מהווה מקור טוב למדי לאשלגן, לברזל ולתיאמין (ויטמין 1B).
התמר הוא חלק בלתי נפרד ממטבחי האזור, מכינים ממנו מאפים רבים והוא מוסיף טעם ומרקם נעים גם למאכלי בשר רבים, בעיקר לקדירות כבש.