השם הבוטני
שם משפחה: MORACEAE
שם סוג: FICUS
שם מין: CARICA
ארץ מוצא: אגן הים התיכון
תקופות שיווק:

הזנים הבולטים: נצרתי, ברזילאי, קדוטה
מולדת התאנה במזרח אגן הים התיכון. היא מתוארת בכתובות ובתבליטים מלפני יותר מ4,000- שנה ובמקורותינו כאחד משבעת המינים בהם התברכה הארץ. בימי קדם הירבו לגדל בארץ תאנים, בעיקר בהרי הגליל ובהרי ירושלים.
התאנה נפוצה ליוון ולרומי, ומאוחר יותר העבירוה הערבים לכל הארצות שכבשו. כיום מגדלים תאנים בכל אגן הים תיכון, בעיקר בתורכיה, ביוון, באיטליה ובספרד.
חלק ניכר מהפרי מיובש, כי בעבר נהגו לאכול תאנים בעיקר בצורת גרוגרות (תאנים מיובשות בודדות) או דבלים (גוש של גרוגרות כבושות יחד). לפני קום המדינה גידלו תאנים רק בכפרי הערבים, אך באזורים רבים הושמדו העצים בשל פגיעת מזיק קשה, נובר התאנה הטרופי.
התאנים עדיין נפוצות בהרי חברון, בירושלים ובגליל, חלק מהפרי הטרי מגיע לשווקים, אבל כמעט כל הפרי המיובש מיובא.
התאנה היא עץ נשיר המותאם לאקלים ים-תיכוני, המסתגל בארץ לכל האזורים ולכל סוגי הקרקע. העץ עמיד ליובש בקרקע וגדל בארץ לרוב ללא השקיה.
פרח התאנה הוא תפרחת בשרנית שבתוכה פרחים קטנים רבים. חנט התאנה נקרא פגה. התאנה פורחת כל הקיץ, ופירותיה מבשילים בסופו. בחלק מהזנים נשארות פגים לחורף, הן מתפתחות לתאנים מבכירות בראשית הקיץ ונקראות בכורות. להפריית התאנים אחראית צרעה ששמה בלסטופגה, המתפתחת וגדלה רק בתפרחות תאנת הבר, ועוברת לתאנה התרבותית.
הזנים המקומיים הנפוצים בארץ הם סבעי, חורטמני, חרובי, שפירותיהם נאכלים טריים ויש זנים טובים גם לייבוש, כמו ביאדי וספארי. מבין הזנים שאינם מקומיים ידוע אצלנו הזן האיטלקי קדוטה, הנפוץ גם בקליפורניה.
איסוף התאנים נקרא ארייה. ההבשלה הדרגתית, ולכן חייבים לארות מדי כמה ימים. הפרי הטרי רגיש מאד לקלקול, ויש לשווקו סמוך לקטיפתו. התאנים הטריות מגיעות לשווקים מחודש יוני עד אוקטובר. פרי התאנה מצטיין ביופיו, בטעמו ואף בערכו התזונתי. הפרי עשיר באשלגן, בסידן ובייחוד בברזל. מכינים ממנו שימורים, ריבות ודבש-תאנים.
טובי השפים בעולם משתמשים בתאנה בגלל יופייה וטעמה, בעיקר כשהיא טריה, חצויה או בפרוסות, לקישוט מנות רבות ולהכנת פאי. מתאים להגיש תאנים עם גבינות שונות, גם כשהן בניחוח אוזו או עראק, או עם בשרים מעושנים וקינוח, ממלאים אותן בקרם או בגלידה.