מידע כללי

מוצא השסק באזורים הרריים בדרום-מזרח סין. משם עבר לדרום יפן, ובה הגיעו מטעיו לפיתוח ניכר. שטחים מצומצמים של מטעי שסק מצויים גם בארצות אחרות שאקלימן סובטרופי עד קריר: תורכיה, לבנון, יוון, דרום איטליה, ספרד, דרום צרפת וצפון-אפריקה. בארץ נטועים מטעי שסק בעיקר באזור החוף וכן באזור המושבה בת-שלמה שבהרי אפרים, חלק מהם לפני גיל ניבה. העץ גדל היטב ומניב גם באזורים אחרים. העץ בגודל בינוני, תדיר-ירק ונאה מאוד גם כעץ נוי. הוא עמיד לקרה, אך הפרחים והפירות הרכים רגישים לה, לכן חלק ניכר מהמטעים המצטיינים גדלים כיום תחת חיפוי. השסק שונה מכל יתר עצי הפרי בכך שפריחתו חלה בסתיו ולא באביב, וחנטת הפירות וגדילתם חלה בחורף ובתחילת האביב. הפרי, שהוא הראשון להבשיל באביב, רגיש לפגיעת שרב.
הקשיים בפיתוח השסק כענף גידול ואף כענף ליצוא נובעים בעיקר מהעבודה המרובה הכרוכה בדילול הפרי, הצורך לקוטפו בתוך זמן קצר, תקופת השיווק הקצרה מאוד, ורגישות הפרי בקטיפה, בשיווק ובאחסנה.
בארץ מגדלים זנים מקומיים, שלא תמיד קל להבדיל ביניהם, ושיווקם נעשה בדרך כלל ללא שם הזן. רוב הפירות מבשילים מאפריל עד אמצע מאי, וחייבים לקוטפם בהבשלה מלאה, מאחר שהפירות אינם מוסיפים מתיקות לאחר שנקטפו. כדי לקבל פירות נקיים ללא פגעים ולאפשר קטיף בהבשלה מלאה, ללא נזק של ציפורים, מגדלים חלק ניכר מהשסק תחת רשת. מטעים שגדלים בחממות מבשילים כבר בחודש מרץ.
מטע שסק בוגר מניב בשפע. הפירות משתמרים היטב בקירור ובלחות מרובה, עד 10 ימים, אבל אם משמרים אותם לזמן רב יותר - יאבדו מניחוחם.
אפשר להכין משסק קלוף ומגולען לפתנים, ריבות, קרישים ומשקאות. בשנים האחרונות הפירות המשווקים גדולים מאוד ואחידים, ומתאים להוסיף אותם לסלטים ולהגישם ליד גבינות צאן ודגים או בשרים קרים