מידע כללי

ניו-זילנד היתה הראשונה שטיפחה את הקיווי ונטעה אותו כגידול מסחרי, לפני כ50- שנה. גם כיום מתרכז בה רוב הייצור העולמי - יחד עם איטליה – כאשר חלק נכבד מהיבול נשלח לאירופה, ליפן ולארצות אחרות. בשנות השבעים החלה נטיעה ניכרת בארצות שאקלימן סובטרופי עד קריר, בייחוד בצ'ילה, בקליפורניה, ובמידת-מה גם בדרום צרפת, ביוון, ובדרום יפן.
מוצא האקטינידיה באזורים הרריים בדרום סין. זהו צמח מטפס חזק, העומד בשלכת בחורף. בארץ הצמח אינו רגיש לקור אבל רגיש ביותר לרוחות, לגיר בקרקע, לעודף ולמחסור מים. ישנן בצפון הארץ חלקות המתפתחות ומניבות יפה, והנטיעה נמשכת.
צמח האקטינידיה מלבלב ופורח באביב, והפרי מבשיל באוקטובר-נובמבר. הפרי נקטף בעודו מוצק ומשתמר בקירור חודשים אחדים. גם במקרר ביתי הפרי משתמר היטב. הפרי ראוי לאכילה לאחר שהתרכך במקצת, לאחר שמקלפים את קליפתו הדקה. כדי לזרז את התרככות הפירות המוצקים, מחזיקים אותם בטמפרטורת החדר כשהם סגורים בקרטון או בשקית נייר יחד עם פרי בשל אחר.
בעולם גידלו כמעט רק זן אחד, היווארד, וגם בארץ, באזורים הקרים, מגדלים אותו בהצלחה, לצד הברונו המצטיין ביבוליו, אך פחות מקובל בשוקי היצוא. באחרונה פותח קיווי צהוב, אשר מתוק יותר מהקודמים וכובש את השווקים.
פרי הקיווי עשיר במינרלים ובייחוד מצטיין בשיעור גבוה של ויטמין C, וערכו הקלורי נמוך.
בגלל גילו הצעיר של הפרי וצורתו היפה, הקיווי מזוהה עם המטבח החדש. מכינים ממנו רטבים לבשר ולדגים, לסלטים וגם קינוחים. לפרי הפרוס לרוחב צורה יפה במיוחד, לכן מקשטים בו מנות רבות. בקיווי אנזים מיוחד המסייע בריכוך בשר. משפשפים את נתח הבשר בקיווי חצוי ומשהים שעתיים במקרר לריכוך.