מועצת הצמחים

מידע כללי

השם הבוטני
 שם משפחה: ROSACEAE
 שם סוג: CYDONIA
 שם מין: VULGARUS

 ארץ מוצא: מזרח אסיה

תקופות שיווק:
  תקופת שיווק ספטמבר עד דצמבר

 הזנים הבולטים: פורטוגל

 

מוצא החבוש בצפון פרס. גידלו אותו בארם-נהריים כבר לפני 6,000 שנה. החבוש היה מהפירות החשובים בימי קדם ונפוץ ברוב ארצות אגן הים התיכון. בייחוד הרבו לגדלו ביוון, שם נקרא בשם "תפוח צידון", שממנו נגזר שמו המדעי. במשנה הוא נקרה פריש, אספרגל (דומה לשם בערבית) וחבוש. גם כיום מצוי החבוש בארצות אגן הים התיכון, בייחוד בתורכיה, בספרד, בפורטוגל, באיטליה וביוון, אך לא כענף מטע חשוב. מגדלים חבושים בהיקף מצומצם גם בדרום-אמריקה ובארצות-הברית.

בארץ גידלו עצי חבוש רבים מזנים מקומיים מאז חורבן הבית, אבל מטעים בהיקף גדול ניטעו רק לאחר קום המדינה. לאחר שהתקבלו בשנות הששים עודפי פרי, נעקרו מטעי חבוש רבים. כיום נטועים רק כמה מאות דונמים, ויבולם פחות מאלף טונות בשנה.

עץ החבוש אינו גדול, שורשיו קרובים לפני הקרקע והוא מסתגל יפה גם לקרקע כבדה ואטומה למדי. העץ נשיר, אבל זקוק רק למעט מנות-קור להתעוררות באביב, לכן הוא מצליח גם בארצות סובטרופיות כארצנו, ואפשר לגדלו בכל האזורים. פרחיו יפים במיוחד וריחניים, ובעבר נחשבו פרחי אהבה, קישטו בהם חדרי כלה וחיברו לכבודם שירים.

הזן הנטוע אצלנו הוא פורטוגל, המבשיל בסוף ספטמבר והמצטיין ביבוליו. הפירות הראויים לקטיפה מקבלים צבע צהוב מתחת למעטה הלבד המכסה אותם. הפרי משתמר בבית שבועות אחדים ללא קירור. בבתי הקירור מאחסנים חבושים 6-5 חודשים בטמפרטורה של 0 מ"צ.

החבוש עשיר מאד באשלגן ובתאית ומשמש ברפואה הטבעונית.

במטבח האתני תופש החבוש מקום כבוד, הוא מצוין במאכלי קדירה, עם ירקות, בשר כבש או קציצות אך גם עם דגים. בבתים רבים באגן ים התיכון נהוג להגיש קריש טעים שמכינים מחבוש מעוך ממותק, המתקשה בהשפעת הפקטין הרב שהפרי מכיל. מכינים מחבושים ריבות, יינות וליקרים, אופים אותו ומגישים חם או קר, לאחר שהפרי מקבל צבע אדום במהלך האפייה