מועצת הצמחים

מידע כללי

השם הבוטני
שם משפחה: MYRTACEAE
שם סוג: PSIDIUM
שם מין: GUAVA

ארץ מוצא: דרום אמריקה

תקופות שיווק:
תקופת שיווק ספטמבר עד דצמבר

 הזנים הבולטים: בן דוב

הגויאבה הוא עץ תדיר-ירק. מוצאו באזורים טרופיים וסובטרופיים של מרכז אמריקה ודרומה, שם הפרי מקובל מאוד. משם נפוצה הגויאבה במאות השנים האחרונות לכל הארצות הטרופיות ולארצות סובטרופיות רבות, בעיקר להודו, אך מטעים מסחריים מצויים גם בדרום-אפריקה, בברזיל, באוסטרליה, במצרים ובהוואי. הפרי משמש בעיקר לתעשיית שימורים, נקטר, ריבות וקרישים. חלק מהם מיועד ליצוא. אין סחר בינלאומי משמעותי בפרי גויאבה טרי.

בארץ נטועים כיום עצי גויאבה בעיקר באזור החוף, במקומות שמעטה בהם סכנת קרה. העץ מסתגל היטב לרוב סוגי הקרקע ולמי השקיה מליחים למדי. העץ פורח במאי, והפירות מבשילים בסתיו ואף בחורף.

בעולם נוטעים זנים שונים של גויאבה, ואילו בארץ נפוץ במטעים הזן המקומי בן-דב, שציפתו לבנבנה, הוא גדול וצורתו אגסית. יש זנים שצבעם ירקרק ותוכם אדום. בגינות-בית מצויים גם טיפוסי גויאבה שפריים קטן וזרעיהם מרובים.

פירות הגויאבה מבשילים בהדרגה ויש לקוטפם מדי כמה ימים. פרי שנקטף מוצק מדי, בעודו בוסר, אינו מבשיל. הפרי מוכן לאכילה בהיותו גמיש או רך במקצת. הוא בעל מתיקות בינונית וניחוח אופייני, יש המחבבים אותו מאוד, ואילו אחרים מתקשים להתרגל אליו. החלק העיקרי הנאכל הוא זה שמסביב לבית הזרעים, אך אפשר לאכול את הפרי על זרעיו.

פרי הגויאבה עשיר בוויטמין C, יותר מכל מיני הפירות הגדלים בארץ. הוא עשיר מאוד בפקטין, ולכן מתאים ביותר להכנת קרישים וריבות.