מידע כללי

מוצאו של הירק ככל הנראה מצמח הבר, הגדל בחופי אנגליה, אירלנד וצרפת. הכרוב הוא צמח תרבותי עתיק, שגידולו היה ידוע ביוון ורומא. בארץ גידלו את הכרוב בימי המשנה. הערבים גידלו בארץ כרוב לבן מזן מקומי שנתן קולס (ראש) גדול אך לא מוצק. ההתיישבות היהודית הביאה לארץ את הזנים המוצקים ומגוון רחב של כרוב ירוק ואדום.
את הירק מגדלים כמעט בכל חלקי הארץ השונים ובמשך כמעט בכל השנה.

כל הכרובים דומים בכל חלקי הצמח פרט לחלק הנאכל. החלק הנאכל בכרוב הוא הקולס הצעיר המורכב משושנת צפופה של עלים מקומטים דמוי כליה, הלופתים זה את זה ויוצרים מבנה מוצק. ערכו התזונתי של הכרוב הוא רב ויש בו תכולה גבוהה של ויטמינים. מכרוב מכינים תבשילים רבים ומגוונים, מרקים, ממולאים, כרוב חמוץ ועוד. הכרוב הלבן חסר אנטוציאן בעלים לעומת הכרוב האדום. הכרוב האדום משמש למאכל טרי ולבישול.