צמח החציל מתפתח בתחילה כגידול עשבוני, שהופך להיות צמח עצי תוך זמן קצר. לצמח יש גבעול מרכזי, שמסתעף באופן דיכוטומי לאחר מפרק עשירי. העלים הם דמויי ביצה בעלי אונות שעירות ולפעמים אף קוצניות. הפרחים מתפתחים לאחר כל מפרק שני. מתפתח פרח בודד או אשכול פרחים, שממנו יחנוט לרוב רק פרח אחד. הפרח הוא בעל עלי כותרת סגולים. החניטה ברוב המקרים היא עצמית, אך קיים אחוז מסוים של הפריה זרה, שנעשית על ידי חרקים. בחודשי החורף, כאשר הטמפרטורות נמוכות, קיים מחסור באבקה חיונית ומשום כך מתרחשת הפריה לקויה ונשירה רבה של חנטים. בתקופה זו נהוג לרסס את הפרחים בחומרי צמיחה (אוקסינים), שמונעים נשירה. לאחר פעולה זו מקבלים פרי עם זרעים מעטים או אף חסר זרעים (פרטנוקרפי).
הפרי בעל הציפה המוצקה נקטף בקיץ כשבועיים-שלושה לאחר החניטה, כאשר הפרי נעשה מוצק ובעל צבע מבריק אופייני. הפרי הבשל לקטיף הוא עדיין בוסר מבחינה פיזיולוגית מאחר והגרעינים עדיין רכים. לזני החציל השונים יש פרות בעלות צורות שונות: פרי עגול, פרי אליפטי ופרי מאורך מאוד. צבע הפרי שונה גם הוא בזנים השונים: לבן, סגול, סגול כהה/ שחור. גם גודל הפרי שונה גם הוא בזנים השונים.
החציל נחשב לגידול ארוך חד-שנתי או דו-שנתי. הצמח מתחדש בסוף החורף. לקראת חידוש הצמיחה נהוג לעתים לגזום את הצמחים בהגיעם לגובה של 50-60 ס"מ. החידוש נעשה רק בחלקות, שהן במצב טוב לאחר תקופת החורף. בתנאים טובים של גינות ביתיות ובאזורים חמים יכול הצמח להתקיים גם כצמח רב-שנתי. הצמח מסתעף וגדל כשיח. כאשר מגדלים אותו בשטחים מוגנים נוהגים להוריד את הענפים הצדדיים ולהדלות אותו על ענף אחד או יותר. צמח החציל זקוק לחום והוא גדל בעיקר בשטחים פתוחים החל בעונת האביב ועד הסתיו המאוחר. לעתים גדל הצמח גם עד אמצע החורף. בעונת החורף מגדלים את החצילים בשטחים מוגנים במנהרות נמוכות ובעיקר במנהרות עבירות. כמות קטנה של חצילים מגדלים גם בבתי צמיחה, בעיקר גידול המיועד לייצוא. כדי להקדים את ההנבה לעונת האביב נהוג לשתול חצילים במנהרות כבר בסוף החורף, ובמשך הזמן מסירים את כיסוי הפלסטיק. גם שטחים אלו יניבו גידולים עד הסתיו המאוחר. את החצילים נהוג לגדל משתילים. הצמיחה וההנבה האופטימאליים מתרחשות כאשר הטמפרטורות הן גבוהות (250 – 350 צלסיוס).
מקור הגידול העיקרי הוא הודו וסין נחשבת כמקור משני. מהמזרח הרחוק נדד הגידול מערבה למזרח התיכון, והגיע לארצות דרום אירופה ולמדינות אמריקה במאה ה-16 . פרי החציל משמש לבישול, לטיגון ולכבישה. בתעשיית משתמשים לכבישה בזנים מיוחדים בעלי פרי קטן.