מידע כללי

במשפחה זו נמצא כמה נציגים של צמחי הבר, כגון החלמית, המעוג, האבוטילון והחוטמית, צמחי נוי (היביסקוס) וצמח הכותנה. הבמיה הוא צמח חד-שנתי, המתפתח מזרעים אותם נוהגים לזרוע בקנים או בזריעה רציפה כאשר מדובר בגידול מסחרי. הצמח מפתח שורש שיפודי מסתעף, העשוי להגיע לעומק של עד שני מטרים. הגבעול מסתעף למספר גבעולי משנה, שגדלים לגובה. הצמח מגיע לגובה של 1-2 מטרים. הפרחים מתפתחים מגובה מסוים על ענפי פריחה קצרים בחיק כל עלה. על כל ענף צומח פרח בודד. הפרחים הם גדולים ובעלי כותרת בצבע צהוב-קרם עם כתם חום-סגול בבסיס העלה. הפרחים מושכים חרקים ופורחים יום אחד בלבד. הפרי הוא בצורת תרמיל מאורך, שמגיע עד 10- 20 ס"מ בהבשלה המלאה. קטיף התרמילים נעשה כל יומיים לפי קצב הפריחה וחניטה. קוטפים פירות שלושה עד חמישה ימים לאחר פריחה, כאשר התרמיל צעיר ורך. לפרות הצעירים יש ריר אופייני, שקיים בתוך הפרי ומופרש במקום החיתוך. החומר הרירי תורם לעיבוי התבשיל.

הבמיה הוא גידול קיצי, שנזרע ממרץ ועד יולי. הגידול בארץ נעשה בדרך כלל בחלקות קטנות, לרוב בשולי שדות בעיקר במשק הערבי. החקלאים נוטים להשאיר את הפרות האחרונים על הצמח להבשיל לצורכי הפקת זרעים. הזרעים עגולים ושחורים וקוטרם כ- 2 מ"מ. הפרי מיועד בעקר לשיווק כפרי טרי וגם לתעשייה. מוצא הבמיה מהאזור האתיופי-סודני באפריקה. הגידול התפשט במרבית הארצות החמות- ארצות המגדלות גם כותנה. בארץ מגדלים זנים מקומיים, שמוצאם בעיקר מסלקציות הנעשות על ידי כל חקלאי וחקלאי. לזנים המקומיים יש תרמילים בעלי זיפים. במקומות אחרים בעולים קיימים גם זנים חלקים. הפרי משמש לבישול עם מלח, מיץ עגבניות ורטבים שונים. הפרי לתעשייה מיועד בעיקר לשימורים וישנם ארצות בהן נוהגים לשווקו גם כפרי קפוא.