מועצת הצמחים

מידע כללי

השם הבוטני
שם משפחה: CARICACEAE
שם סוג: CARICA
שם מין: PAPAYA

ארץ מוצא: דרום אמריקה

תקופות שיווק:
  תקופת שיווק כל השנה

הזנים הבולטים: סלע, ירדן

מוצא הפפאיה באזור הטרופי של אמריקה המרכזית ובדרום מקסיקו. לאחר גילוי אמריקה הופץ הפרי לכל הארצות הטרופיות בעולם. ברובן מגדלים אותו האיכרים בחצרותיהם, והוא מרכיב חשוב בתזונתם, מאחר שהפירות מבשילים לאורך כל השנה.

גידול מטעי פפאיה מסחריים קיים בעיקר בברזיל, במקסיקו, בקובה, בדרום אפריקה, בהוואי, בציילון, בהודו, בטיוואן, באוסטרליה ובפיליפינים.

בארצות המגדלות אותו מגיע פרי הפפאיה לשווקים ומהווה חלק בלתי נפרד מהתפריט במסעדות ובבתי-מלון. ריבוי הפפאיה מזרעים קל. הצמח נכנס מוקדם לניבה ויבוליו כבדים, אולם, הוא רגיש למחלות נגיפיות, לפגיעת וירואידים, לרקבון שורשים, לפגיעת נמטודות ומזיקי-פרי. חלק מהפגעים הללו תוקפים את הפפאיה גם בארץ, לעתים עד כדי השמדת צמחים שלמים.

גידול מודרני של מטעי פפאיה לשם שיווק פריים מחייב טיפוח רב-שנים של זנים והתאמתם לכל אזור.

כיום מנסים לרבות את השתילים בשיטות ריבוי מתוחכמות יותר, כגון ייחורים במתקני-ערפול או תרביות רקמה.

בארצות גידולו מייצרים מהפרי שימורים, מיצים ופרי מיובש, והוא מככב בסלט פירות טרופי. במקומות שעבודת הידיים בהם זולה, מפיקים מהפירות הירוקים פפאין - אנזים מפרק חלבונים, המתקבל מקליפתם של פירות בלתי בשלים בעודם על העץ. אנזים זה חשוב בתרופות נגד מיחושים בדרכי העיכול ובתעשיות שונות, במוצרי קוסמטיקה, בייצור בירה, בעיבוד בשר, עורות וצמר. כיום מתרחב יצוא פירות טריים לארצות רבות. הוואי שולחת פרי פפאיה רב למדינות אחרות בארצות-הברית, בברזיל, בחוף השנהב, ואחרים - לאירופה המערבית.

צמחי הפפאיה, שהוא למעשה עשב ענק, אינם עמידים לרוחות, מעדיפים אקלים טרופי עם טמפרטורה קבועה למדי. בישראל, אמצע הקיץ חם מדי לחנטה, והחורף קר מדי להבשלה תקינה ולפריחה. באחרונה פותחו בארץ זנים שמותאמים יותר לתנאים שלנו, וזה לאחר שנכשלו טיפוסים רבים מיובאים. בעבר הצליחו לגדל פירות רק במקומות מוגנים, ליד בתים ובחצרות או באזורים שבהם החורף חם, כמו בסביבות יריחו. מתחילת שנות השמונים החלו לנטוע חלקות פפאיה קטנות בחממות או תחת רשת, גם באזור החוף. פרי הפפאיה מקובל בארץ רק כפרי טרי.

לצמח הפפאיה מראה אקזוטי, ואשכולות הפרי, התלויים בכבדות על גזע הפפאיה, מעלים בזיכרון איים טרופיים. צבע הקליפה נע לפי מצב הבשלת הפרי, בין ירוק כהה, כתום ורדרד, צהוב בהיר וצהוב כהה, וגודל הפרי נע מפרי של 300 גרם ועד 1.5 ק"ג. כשחוצים את הפרי מתגלה בשרו, מצבע צהוב עד כתום עז, ותוכו מנוקד גרעינים שחורים לרוב. בעולם קיימים גם זנים בעלי ציפה אדומה.