מועצת הצמחים

מידע כללי

מולדת הפיטנגה בברזיל, שם היא נפוצה ביותר ופרייה מוכר לכל. היא גדלה גם בארצות טרופיות וסובטרופיות רבות אחרות, ואפילו בארצות שאקלימן סובטרופי, אך שם בדרך כלל רק בגינות בית.

בתנאי הארץ גדלה הפיטנגה כשיח תדיר-ירק, שאם גוזמים אותו בחוזקה כמעט שאינו מניב. הוא מסתגל היטב לרוב סוגי הקרקע ועמיד גם בקרקעות כבדות ורטובות, אך לא גיריות. הפיטנגה רגישה מאוד לפגיעת שרב בפריחה ובחנטה, ואז יבולה דל מאוד; ואילו בתנאי לחות מרובה – היבול רב יותר. הצמח רגיש רק מעט לפגיעת קרה. פורח תקופה ארוכה ומבשיל בהתאם.

ריבוי שתילי הפיטנגה נעשה מזרעים. בזמן גדילת הפרי והבשלתו חייבים להשקות לעתים תכופות מאוד. זמן ההבשלה הוא החל מחודש מאי, שבועות מעטים לאחר הפריחה, אולם ההבשלה נמשכת גם בחודשי הקיץ. פירות פיטנגה בשלים מקבלים צבע אדום עד כמעט שחור ונושרים ארצה. יש לקוטפם כאשר הפרי ניתק בקלות, כי פרי שנקטף בטרם הבשיל לחלוטין נשאר חמוץ. קיימים גם טיפוסים צהובים או ורודים.

הבשלת הפירות נמשכת על פני תקופה ארוכה למדי. הקטיפה כרוכה אפוא בעבודה מרובה וטורדנית, וזה אחד הגורמים שמנעו את הפיכת הפיטנגה לגידול-מטע מסחרי בארץ. באחרונה מנסים לאקלם בארץ זנים שפריים גדול יותר, ושניתן יהיה, אולי, לקוטפם תוך תקופה קצרה.

ניתן להכין מפירות הפיטנגה ריבות ורטבים. בבישול ממושך הגרעין הגדול מתרכך.