מועצת הצמחים

מידע כללי

השם הבוטני
שם משפחה: MYRTACEAE
שם סוג: FEIJOA
שם מין: SELLOVIANA

ארץ מוצא: דרום אמריקה

תקופות שיווק:
תקופת שיווק נובמבר דצמבר 

הזנים הבולטים: סלור

מוצא הפיג'ואה באזורים סובטרופיים עד קרירים בדרום אמריקה. בתחילת המאה העשרים הופץ משם, בעיקר כשיח נוי, לארצות שאקלימן דומה. מטעי פיג'ואה מצויים בעיקר בברזיל, בניו-זילנד ובדרום ברית-המועצות לשעבר.

הזן שטופח בישראל והשולט במטעים הוא סלור. זן זה נתגלה בסקר שנערך בין מאות שיחי פיג'ואה הזרועים בגינות-בית. בשנות השבעים ניטעו חלקות רבות של מטעי פיג'ואה, בתקווה להחדיר בעתיד פרי מעניין זה לשוקי אירופה. עם כניסתם ההדרגתית של המטעים לניבה, התברר שהיצוא וגם השוק המקומי אכזבו, ורוב המטעים נעקרו.

הפיג'ואה הוא שיח גדול, תדיר-ירק ועמיד מאוד לקרה. השיח רגיש לרוחות ולשרב בזמן הפריחה, מסתגל היטב לרוב סוגי הקרקע, אך אינו מתפתח באדמה גירית. עצי הזן סלור זקוקים להאבקה זרה לשם חנטת פירות.

שיח עץ הפיג'ואה יפה במיוחד, ובאביב הוא שופע פרחי ארגמן לוהט, שצורתם כבקבוק הפוך. הפירות מבשילים בנובמבר-דצמבר.

אין קוטפים את פרי הפיג'ואה, אלא מחכים שיבשיל ויישור מעצמו, שכן פרי שנקטף לפני-כן אינו מבשיל. פרי שנשר אוספים מהקרקע לפחות אחת ליומיים, אחרת הוא מתקלקל. הפרי ירוק מבחוץ ואינו משנה את צבעו לאחר ההבשלה, אפילו אם כבר התקלקל.

לפרי הפיג'ואה קליפה עבה למדי, ובפנים הוא עסיסי, חמצמץ ונעים. יש החוצים אותו בסכין ואוכלים את תוכו בכפית, ויש המסירים בסכין את הקליפה העבה. הפרי משמש למאכל טרי, הוא מוסיף טעם מיוחד ומעניין ללפתני פירות, למשקאות, למאפים, לגלידות וגם לסלטים. בניו-זילנד מכינים ממנו ריבות ושימורים. הפרי עשיר בוויטמין A, ובמידת-מה בוויטמין C. הפירות נשמרים היטב בקירור עד שלושה שבועות.