מועצת הצמחים

מידע כללי

 השם הבוטני
 שם משפחה: LAURACEAE
 שם סוג: PERSEA
 שם מין: AMERICANA
ארץ מוצא: אמריקה

תקופות שיווק:

הזנים הבולטים: האס, אטינגר, פוארטה, פינקרטון

עץ האבוקדו הוא גדול ותדיר-ירק. מוצא טיפוסיו השונים באזורים הטרופיים והסובטרופיים של אמריקה המרכזית ומקסיקו. פריו היה מקובל על התושבים הקדומים באותם אזורים, ועד היום הוא נפוץ שם כעצי-בר, או כזריעים בחצרות הבתים. הספרדים והפורטוגלים הפיצוהו ברוב מדינות אמריקה הלטינית ואף באפריקה הטרופית. רק בתחילת המאה ה20- החלו לנטוע אבוקדו כמטע מסחרי של עצים מורכבים.
מבחינה בוטנית יש להבחין בין שלושה טיפוסים של אבוקדו, השונים זה מזה לפי מוצאם, מקסיקני, גוואטמאלי ומערב-הודי, ונבדלים מאוד בתכונותיהם: הגזע המקסיקני מתאים לאקלים סובטרופי יבש וקריר למדי ורגיש מאוד למליחות במי ההשקיה או בקרקע. הפרי קטן, קליפתו דקה והוא אינו משתמר. הגזע המערב-הודי מתאים לאקלים טרופי לח וחמים, ועציו מסתגלים למליחות ניכרת. הפרי גדול מאוד, אך בדרך כלל איכותו נחותה ופריו אינו משתמר היטב. הגזע הגוואטמאלי מסתגל לתנאי אקלים סובטרופי. הפרי בינוני עד גדול, קליפתו עבה, והוא משתמר טוב משני הגזעים האחרים. קיימים גם מכלואים בין הגזעים.
רוב זני האבוקדו בארצות הגידול החשובות, שאקלימן סובטרופי, ביניהן ישראל, נמנים עם הגזע הגוואטמאלי או שהם מכלואים שלו עם הגזע המקסיקני; ואילו בארצות טרופיות מגדלים זנים מן הגזע המערב-הודי או מכלואיו עם הגזע הגוואטמלי.
גידול מטעי אבוקדו כענף חקלאי בקנה-מידה נרחב קיים בארצות רבות, כמו במקסיקו, בדרום אפריקה, בארה"ב, בקליפורניה ובפלורידה, בספרד ובישראל, אך מגדלים אבוקדו גם בארצות אחרות.
לארץ ישראל הגיעו עצי האבוקדו המורכבים הראשונים בתחילת שנות העשרים, ומהם קיימים ומניבים עד היום עצי הענק בבית הספר החקלאי מקוה-ישראל. רק בשנות החמישים החלה נטיעת אבוקדו בארץ בהיקף ניכר, וב1983- הגיע השטח ל120,000- דונם.
רוב הפרי, כ85%- מהיבול, ראוי ליצוא ונשלח לשווקים בחו"ל, בייחוד לצרפת. מתחילת שנות השמונים חלה האטה ניכרת בנטיעות, בגלל יבול ותמורה נמוכים מהמצופה, ולכן מטעים רבים נעקרו, בעיקר בשנות ה90-. השוק המקומי צורך כל שנה יותר ויותר פרי.
עץ האבוקדו פורח באביב באשכולות מרובים מאוד. ההאבקה נעשית בייחוד על-ידי דבורים ומספקת ליבול טוב. הפרי גדל בעיקר בחודשי הקיץ, ומבשיל, לפי הזנים, מסוף ספטמבר עד סוף מאי. בתוך הפרי זרע גדול, שאפשר לגדל ממנו ללא קושי צמח-נוי בבית - על ידי שתילתו בעציץ או על-ידי קביעתו בראש צנצנת מים.
זני האבוקדו הגדלים בישראל הם אטינגר, פוארטה, האס, נבאל וריד.
הפרי מוכן לקטיף כששיעור השמן מגיע בו ל9%- או יותר. שיעור השמן גדל כל עוד הפרי לא נקטף. הפרי מוכן לאכילה רק לאחר שהתרכך. כדי לזרז את ההבשלה שומרים את הפרי בטמפרטורת החדר כשהוא סגור בקרטון או בשקית נייר, יחד עם פרי בשל אחר, המפריש גז אתילן.
האבוקדו מצטיין בשיעור ניכר של שמן (18%-10%), נוח לעיכול, ושיעור חומצות השומן הבלתי-רוויות שבו רב, לכן הוא נחשב טוב לבריאות. אחוז החלבון באבוקדו גדול, והוא מהווה  מקור טוב לוויטמינים מתקביץ B ולאשלגן, ומכיל חומצה אסקורבית (ויטמין C) וקרוטין, ההופך בגוף לוויטמין A.
האבוקדו הוא חלק  בלתי נפרד מן המטבח הישראלי. מתאים להכין ממנו מנות רבות, ממרק, דרך סלטים, תוספות לבשר ולדגים ועד קינוחים. הפרי הפרוס משחיר, וכדי למנוע זאת מטפטפים על הפרוסות מיץ לימון.